יום שבת, 26 ביולי 2014

חברים, ביבי זקוק לנו


עופר שלח - ציטוט מדויק! תמללתי. ערוץ 10: "הסבל שנגרם כרגע בעזה הוא הרבה הרבה יותר כבד מהסבל שנגרם פה ולא שלבי יוצא אליהם בסבל הזה, מגיע להם".

האם נשאר בארץ גבר עם ג'קט שחור בארון שלא אונן את עצמו לדעת בטלוויזיה שלי? 
לא רואה יותר, גמרתי.
את הכסף (שהפסדנו) סופרים במדרגות...

לא מבצע, מלחמה

מסקנות ועדת החקירה שלי, מקריאה מדוקדקת שלא לומר כפייתית,
בימים האחרונים, של סטטוסים ותגובות מימין ומשמאל הרי מסקנותיי:

השמאל מתנסח טוב בעברית ואין לו שגיאות כתיב,
לימין יש קללות ממש מגניבות, יצירתיות ביותר, חלק אימצתי,
מעבר לזה לא חידשתם לי כלום, הצעה שלי:
תתקדמו תנסו עוד כמה כיוונים חוץ מימין ושמאל, נגיד מעלה, מטה, קדימה, אחורה וסיבוב.
אפשר גם ימה וקדמה צפונה ונגבה, גם סיבוב.
ושוב אתכם ושוב אתכם
ושלום עליכם ועלינו על כולנו
ושוב אתכם ושוב אתכם...

נשים, באשר אתן

בדרך אתמול לבריכה אמרה לי בתי שבפעם הקודמת שהייתה בבריכה עם אביה, היא התקלחה לבד במלתחות: "זה לא הפריע לי בכלל, הצלחתי לכוון את המים לבד ולחפוף טוב, רק לתלות את המגבת לא הצלחתי, המתלה גבוה מדי".
"ולא הייתה אף אישה שעזרה לך?", שאלתי.
"כן, זהו", היא ענתה, "איך שהתחלתי לחשוב מה לעשות הגיעה אישה, לא בדיוק אישה, נערה ותלתה עבורי את המגבת".
"זה מה שטוב במקומות עם נשים", אמרתי, "בכל פעם שתהיי במקום עם נשים, תמיד, אבל תמיד, תוכלי לדעת שאם את זקוקה לעזרה תהיה מי שתעזור לך, תמיד".

ככה הגדתי אני לבתי בימי מלחמה. תודה לכן, כולכן, באשר אתן.
 

איך?


בלילה, מאוחר, שכבר לא יכולתי להחזיק את העיניים פקוחות,
כשכבר כל המשככים לא עזרו, עברנו למיטה.
בכיתי לאישי, אמרתי שאני עייפה, שאני מותשת וגמורה, שאני כועסת וחלשה.
"עוד לא שבועיים", אמרתי, "וכבר אין לי כוח, כבר אני שבורה".
"איך??" שאלתי "איך הם שורדים שם בדרום?" "קשה" הוא ענה, "קשה."
"איך אנשים שרדו במלחמת העולם השנייה?" שאלתי.
אישי צחק, "למה אתה צוחק?", שאלתי.
"הרבה לא שרדו" אמר וצחק, ככה נרדמנו.